<h1>ראב"ן סימן רס"ד</h1>
<h2>דף נח:</h2>
תנן התם בעלת ה' רגלים או שאין לה אלא ג' הרי זו בעלת מום, ואמר רב הונא לא שנו אלא שחסר ויתר ביד הם הראשונים אבל חסר ויתר ברגלים האחרונים טרפה הוי דכל יתר כנטול דמי ובכל אחד יש לומר הוא היתר והוי כנטול והרי הוא חסר רגל. ונראה לי דאי איכא לאותו היתר היכרא כגון שהאחד עומד במקומו והשני שלא במקומו דאע"ג דכנטול דמי אותו היתר כשירה דלאו חסר הוא. וכן אם [לא] מגיע האחד [על הארץ] לא הוי רגל דלא מהלך עליה אלא הוי כמין תלתול בשר וכשירה. ואם למטה מן הארכובה [הנמכרת עם הראש יוצאים שני רגלים אפילו מגיעים לארץ כשרה דלא מטרפה בהכי אם ניטלה, ואם למעלה מן הארכובה יוצאין ונוגעין בארץ] ומהלכת על שניהם כנטול דמי וטריפה, ואם אין מגיע לארץ הוי כתלתול בשר ולא רגל ולא מיטרפא.
ותרתי סניי דיבי המונחין זה אצל זה ממקום אחד וכלין אל מקום אחר הוי יתיר וכנטול דמי והוי כנקב למעלה ונקב למטה טרפה, אבל אם זה למעלה מזה שנשפך אחד לחבירו כשירה. וגובתא דנפק מבי כסי להובלילא שהוא המסס כשירה דכל [חיוי] ברייתא הכי אית להו, וגובתא דנפק מבי כסי לכרסא טרפה דלאו אורחה בהכי. וגובתא הוא כמו חלל קנה פתוח מבית הכוסות להמסס ומהמסס לכרס הגדול, וזה מנהג מאכל הבהמה דרך הוושט בא המאכל אל כרס הגדול שקורין פנצא ויש גובתא מן הכרס להמסס ומהמסס לבית הכוסות ויצא המאכל דרך אותו גובתא להמסס וטוחנו ומשם יוצא אל בית הכוסות וטוחנו עוד ומשם יוצא לקיבה כי בית הכוסות פתוח בגובתא גם להמסס גם לקיבה ומן הקיבה אל המעיים.
